מרגע שנחתם חוזה עם הזוכה במכרז, אנו מצויים במישור החוזי ואין לוועדת המכרזים את הסמכות לבטל או לשנות את תנאי הזכייה מכוח חיי המכרז שתמו
דוד רן־יה, עו"ד
עיריית ראשון לציון (להלן: "העירייה") פרסמה שני מכרזים נפרדים לניקוי וטיאוט רחובות בתחומה המוניציפאלי. המכרז האחד למזרח העיר (להלן: "המכרז הראשון") והמכרז השני למערב העיר (להלן: "המכרז השני") – שני המכרזים לא פורסמו במקביל, כך שהיה פער של כחודשיים ימים בין פרסום המכרז הראשון לפרסום המכרז השני.
הוראות המכרזים קבעו כי אין מניעה שהמשתתפים במכרז יגישו את הצעותיהם לשני המכרזים אולם מציע יוכל לזכות במכרז אחד בלבד.
בחודש מאי 2016 התכנסה וועדת המכרזים של העירייה והמליצה כי הזוכה במכרז הראשון תהא חברת שלג לבן (1986) בע"מ (להלן: "שלג לבן"). ראש העירייה אישר את המלצת וועדת המכרזים ועם שלג לבן נחתם הסכם מחייב, מכוחו החלה שלג לבן לבצע את עבודות הניקוי והטיאוט במזרח העיר כבר ביום 1.6.16.
ביום 22.8.16 התכנסה שוב ועדת המכרזים של עיריית ראשון לציון, כאשר בפניה חוות דעת הממליצה להעביר את חברת שלג לבן לזכייה במערב העיר (חלף זכייתה במכרז הראשון) ולבחור בחברה אחרת (פרח השקד בע"מ), לזכייה במכרז הראשון. בסופו של דיון התקבלה החלטה (ברוב דעות) המאמצת את חוות הדעת הממליצה – דהיינו, למסור לשלג לבן את העבודות במערב העיר ולפרח השקד למסור את העבודות במזרח העיר (הכל כאמור כאשר מזה כשלושה חודשים שלג לבן מבצעת את העבודות במזרח העיר).
לבית המשפט לעניינים מנהליים (מרכז) הוגשו שתי עתירות ביחס להחלטה כאמור – האחת על ידי "שלג לבן" והשנייה על ידי חברת קפלן את לוי בע"מ שדורגה שניה במכרז השני ולכאורה היתה אמורה להיות מוכרזת כזוכה שם. בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ (מרכז) 68672-09-16 שלג לבן (1986) בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (פורסם בנבו 21.11.16), ציין כי בוועדת המכרזים התגלעו חילוקי דעות ביחס לאפשרות של העירייה להפסיק את הסכם העבודה הקיים עם שלג לבן וקבע כי החלטת ועדת המכרזים ביחס למכרז הראשון ניתנה לאחר שתם המכרז (השלב הטרום חוזי) ולאחר שהצדדים כבר פעלו ממש במישור החוזי ובנסיבות אלו החלטה של ועדת המכרזים, המוגבלת בסמכותה לשלב המכרזי בלבד – "מהווה פגם היורד לשורשה של החלטה מנהלית".
בית המשפט גם לא מצא טעם או "נסיבות חריגות" מבחינת דיני החוזים, המאפשרות לרשות להשתחרר מחוזה קיים זאת נוכח תנאי המכרז ונוכח "הלכת ההשתחררות", לפיה רשות ציבורית רשאית להשתחרר מחוזה רק באותן נסיבות בהן קיימים צורכי ציבור חיוניים שאינם מתיישבים עם המשך קיום החוזה או עם תוצאותיו.
