“על מכרזים” – על פסילה אוטומטית של הצעות שחרגו מהאומדן וחובת ההנמקה של הרשות המנהלית
7 באוקטובר 2018
“על מכרזים” – על השלמות מסמכים לצורך ניקוד איכות במכרז
21 באוקטובר 2018
הצג הכל

על חובת הזהירות המוגברת שהטיל בית הדין על מעסיקים בעת עדכון עובדיהם בדבר פיטורי עמיתם לעבודה

להורדת הקובץ בפורמט PDF לחץ כאן

עו”ד מיטל אמסטר – הופץ במסגרת “על העבודה” גיליון 5 (22.10.18) 

חברת התעופה ישראייר הגישה ערעור על פסק דין אשר נפסק כנגדה על ידי בית הדין האזורי לעבודה, בקובעו כי הודעת דוא”ל אשר העבירה ל-11 עובדים בחברה במסגרתו עדכנה אותם בדבר נסיבות פיטוריה של עובדת, לה יוחסו “עבירות משמעת חמורות”, מהווה לשון הרע המזכה את העובדת בפיצוי כספי בגין הפרת הוראות חוק לשון הרע.

בפסק דינו של בית הדין הארצי אשר ניתן בעת האחרונה, דחה בית הדין את הערעור ואבחן את המקרה הנוכחי עם פסיקה קודמת שניתנה בעניינה של חברת פלאפון ובה נקבע כי עדכון עובדים ביחס לפיטורי עובד לא יחשבו כלשון הרע.

בהתאם לסעיף 2 (ב)  לחוק לשון הרע, משלוח הודעת דואר אלקטרוני מהווה “פרסום”. ישראייר טענה כי אין לראות בשליחת הדואר לעובדי החברה  כ”פרסום” משום שהדברים אשר “פירסמה” סופרו טרם משלוח הודעת המייל על ידי העובדת לעובדים שונים בחברה (בכך ביקשה לחסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13 לחוק לשון הרע).

בית הדין דחה את הטענה בנימוק כי אין די בכך, שהרי מובן כי העובדת סיפרה אודות פיטוריה מנקודת מבטה שלה ולא הציגה עצמה כמי שבצעה “עבירת משמעת חמורה” כפי שפירסמה החברה.

הגנה נוספת אשר החברה ביקשה לכסות תחתיה הנה ההגנה המוכרת של “אמת דיברתי”, הגנה זו קבועה במסגרת סעיף 14 לחוק לשון הרע ולפיה: “במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי”. ביחס לטענת הגנה זו הסכים בית הדין להניח כי אכן דבק אמת בעיקר הפרסום (בהתאם לדין ההגנה תנתן אף אם פרטי לוואי בפרסום אינם אמת), אך קבע כי בפרסום לא מתקיים התנאי שיהיה בו “עניין לציבור”.

בית הדין הסביר בפסיקתו כי “עניין ציבורי” אין משמעותו כל פרסום אשר מעניין את הציבור אלא “עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו“. בית הדין הדגיש וקבע כי על מנת לכסות תחת הגנת אמת דברתי על העניין הציבורי להיות בעת משמעות ציבורית “רבה”.

בית הדין קבע כי “נסיבות פיטוריו” של חבר לעבודה אינן מהוות באופן גורף עינין לציבור העובדים, וייתכן כי מדובר בעניין רכילותי, אלא שאף אם מדובר על עניין שהוא מעבר לרכילות הרי שזכותו של העובד המפוטר לשם טוב

ולפרטיות אינה מצדיקה כי באופן אוטומאטי יוכר העניין כ”ציבורי” ויש להתייחס לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו, על מנת להכריע בסוגית ה”ציבוריות” כאמור.

בית הדין התייחס למקרה אחר בפסיקה בו נתבעה חברת פלאפון לאחר שהודיעה לעובדים במסגרת ישיבת צוות אודות נסיבות פיטוריה של עובדת אשר היתה לא לויאלית כלפי החברה, פגעה בה במתכוון וזלזלה בה. במקרה זה זכתה החברה להגנת סעיף 14 לחוק לשון הרע לעיל, ונקבע כי שם התקיים “עניין לציבור” משום שבית הדין שוכנע מטענות החברה לפיהן העובדים היו מודעים היטב לפיטורים בהם היה מעורב הועד והיה מתבקש לספק הסבר  על מנת לעצור “תסיסה” שהחלה להתעורר בקרב העובדים. זאת בעוד שבמקרה של ישראייר קבע בית הדין כי לא הוכחה נחיצות ההסבר לעובדים ביחס לפיטורים.

אבחנה נוספת שיצר בית הדין בין המקרה של ישראייר לעומת פלאפון, היא בדרך הפרסום, היקפיו ונסיבותיו. בעניין פלאפון היה מדובר בפרסום ממוקד ומוגבל שנערך בעל פה במסגרת ישיבת צוות ונועד להסביר את סיבת הפיטורים על מנת לקבוע סדרי עבודה ומשמעת נדרשים. אלא שבעניין ישראייר הפרסום נעשה בכתב באמצעות תכתובת דואר אלקטרוני לגביה נפסק כי הנה “נתנת לשרשור על נקלה ונמנעיה אף לא נתבקשו להמנע מכך”. בנסיבות אלו נקבע כי לא הצדיק הפרסום את הפגיעה בפרטיותו של העובד ולכן אין לראות בו כ”ציבורי”.

באשר להגנת “תום הלב” אשר ישראייר ביקשה להתגונן באמצעותה, נקבע כי בנסיבות מסויימות רשאי מעסיק להביא לידיעת עובדיו, אף באמצעות פרסום לרבים, את מדיניותו ביחס לעניין הפרות משמעת חמורות ובתוך שכך כדרך אגב להתייחס מקרה פרטני של עובד על מנת להציג את המדיניות הכללית בחברה, אלא ששוב יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. כאשר בעניין ישראייר נקבע כי השילוב שבחרה החברה לעשות בין פרסום ענייניו הפרטי של העובד לבין תפוצתו (הפוטנציאלית) הרחבה של פרסום זה- אינו מידתי וחורג מהסביר בנסיבות העניין. זאת בעוד שביחס לעניין פלאפון לדוגמא, אבחן בית הדין את היקף הפרסום אשר נעשה בעל פה בפני צוות עובדים ספציפי שעבד  תחת אחריות המפרסם, להבדיל מפרסום כתוב אשר ניתן לשרשור לכמות בלתי מוגבלת של אנשים.

בסיומו של פסק הדין השליך בית הדין מהמקרה הפרטני של העובדת על חובת הזהירות ככלל והדגיש כי, כיום בעידן הדיגיטלי קיימת חובת זהירות מוגברת ביחס למסרים המועברים לעובדים באמצעות הדואר האלקטרוני או יישומים דומים. וכן ציין בית הדין כי: “יש להקפיד על דיוקם של פרסומים המייחסים לנפגע (אף אם שם הנפגע אינו נזכר אך הוא ניתן לזיהוי על נקלה) ביצוע עבירות פליליות או עבירות משמעת חמורות… כמו כן יש לנקוט  משנה זהירות בפרסומים פרסונליים המייחסים לנפגע ביצוע עבירה פלילית או משמעתית אף אם אלו מדוייקים, שכן ציון שמו של הנפגע עלול להסיט את מוקד הפרסום מהשאלות העקרוניות אליו, ואו אז יהא על המפרסם לשכנע בקיום ענין לציבור ובהתקיימות דרישת תום הלב ביחס לפרסום פרסונלי שכזה וזאת בראי נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובכלל זה אופן הפרסום, היקפו הפוטנציאלי, תכליתו ועוד”.

 

מסקנות

ככל שמעסיק רואה צורך ממשי לפרסם בקרב עובדיו את נסיבות פיטוריו של עובד, מוטב יהיה לו ייעשה זאת בעל פה במסגרת מצומצמת של העובדים הרלוונטיים, ותוך שמירה על פרטיות העובד.

ככל שיחליט בכל זאת המעסיק לפרסם את נסיבות הפיטורים בכתב מוטב אם ימנע מלפרסם את שמו של העובד כמו גם מפרטים מזהים שלו, וככל שבכל זאת יפרסם את השם/פרטים מזהים יתבקשו המכותבים שלא להעביר את המייל הלאה לנמענים נוספים.

בכל מקרה מובן כי יש להקפיד על אמת בפרסום ולהמנע מפרטים שאינם מבוססים (כגון: קביעה שהעובד הורשע מקום בו רק נחשד בעבירה) ומפרטים שאינם נחוצים לתכלית אותה מבקש המעביד להגשים במסגרת הפרסום.

 

לשאלות או הבהרות ניתן לפנות אלינו בלחיצה כאן  או לפנות אלינו בדוא”ל לכתובת: meital@aradv.co.il.

נגישות